זכרון העתיקה
אתר ההתיישבות המקורי של אנשי זכרון יעקב, הגבעה אליה עלו הראשונים בדצמבר 1882. אדמות זמארין נקנו מערבי נוצרי שישב בחיפה, ושימש כסגן לקונסול הצרפתי בעיר.
במקום התגוררו משפחות ספורות של אריסים ערבים, כנראה לא יותר מחמש או שש שנים לפני בואם של העולים. הגבעה עצמה עשירה בשרידים ארכיאולוגיים המעידים על ישוב המקום בתקופות קדומות. גם השם זמארין מעיד כנראה על ישוב שומרוני מהמאה ה-4 ששכן כאן. ויש אומרים כי זמארין מרמז למילה הערבית חלילים, בגלל ריבוי קנים מהם עשו הרועים חלילים. באוזני המתיישבים עלה שמה של שומרון המקראית וכך הם קראו למושבה בראשיתה.
הגבעה עומדת בפני שיפוץ ופיתוח לאזור תיירות, בינתיים ניתן לטייל בה, לבקר במסעדות הפועלות במבנים ייחודיים היסטוריים, בסדנאות של אמנים וליהנות מנוף ההרים הסובב.
כיכר עצי התות המתוקים
רחבת הכניסה לזמארין מול יקב כרמל
ראשיתה של המושבה בקבוצת עולים מרומניה שקנו מקונסול צרפת בחיפה את גבעת הטרשים זמארין בסתיו של שנת 1882. השם צילצל להם כמו שאמארין, שומרון, וכך הם כינו את הישוב שחלמו להקים בארץ האבות. קומץ אריסים ערבים ישבו בחושות סביב בית הואקיל והיו הראשונים ללמד את עולי רומניה איך לסקל, לזרוע ולהוציא לחם מהארץ. אידיליה לא היתה, אבל חיים משותפים של יהודים וערבים התקיימו כאן כמעט חמישים שנה.
בשנת 1886, בתמיכתו של הברון רוטשילד, נבנתה המושבה החדשה ובמרכזה רחוב ארוך למגורי האיכרים. בסמוך לזמארין נבנה היקב שנודע לימים כיקב כרמל מזרחי. בגבעה התגוררו במהלך השנים תושבים, אך היא הפכה לשכונה מרוחקת שזכתה בפי העם לכינוי "זכרון העתיקה".
בכיכר המקדמת את פני הבאים לזמארין נטועים עצי תות השופעים פרי מתוק מאמצע מאי עד אמצע יוני. הם מזכירים לנו את אחד מענפי הפרנסה שהברון הציע למשפחות המתיישבים: גידול של זחלים לתעשיית המשי, ונטיעת עצי תות להאכלתם בעלים.