הסיפור המיוחד של המבנה היפה הנטוש שעומד במרכז המושבה זכרון יעקב.
בלב המושבה, לא רחוק מדרך המייסדים אשר נמצאת במרכז המושבה, ניצב מבנה מיוחד, מוקף גן גדול. רבים מבקרים במקום כדי לשמוע את סיפורם המרתק של דיירי הבית.
אחוזת לנגה, חצר כרמל או בית פרידלנדר הם שמות שונים שניתנו לאותה אחוזה שנבנתה ב-1912 בזכרון יעקב על אדמת טרשים. כחמישים פועלים הועסקו בבניית הבית, נטיעת הגן ופריצת הדרך למקום. בין הפועלים היה גם דוד רמז. בני הזוג בנו מבנה בן שתי קומות שכלל חצר גדולה. בחצר נבנו מגורי המשרתים ואורוות סוסים לטיפוח הגזע, רפת ומחלבה ליצור גבינות וכמובן ערוגות פרחים וגידולי ירקות. מבנה האחוזה הראשי נבנה בשלוב סגנון אירופאי ומזרחי, כל משקופי החלונות ודלתות הכניסה, נבנו עם קשתות, מאחורי המבנה הוקמה חצר גדולה ובה אורווה, מגורי העובדים וחדר מכבסה, מתחת למבנה נבנו מרתפים לאכסון יינות וגבינות.
אחוזת לנגה מכילה בתוכה שילוב בין סיפור היישוב היהודי בארץ וראשית הציונות ובין סיפורן האישי של שתי האחיות לבית בנטוויץ': ליליאן אשר נישאה לישראל פרידלנדר, מזרחן ומורה אקדמי, אשר מצא את מותו כאשר יצא עם משלחת סעד יהודית לאוקראינה. ליליאן נותרה עם 6 ילדיהם. ניטה נישאה למיכאל לנגה, בן למשפחת סוחרים עשירה מגרמניה. בביקורם השני בארץ ב-1912, החליטו להתיישב בזכרון יעקב. הם קראו לביתם החדש "חצר כרמל", ע"ש בית המשפחה בבירצ'ינגטון אנגליה. בתקופת מלה"ע הראשונה שהו בני הזוג באנגליה ובאביב 1919 כשחזרו לזכרון, שיקמו והגדילו את האחוזה. ב-1922 בעקבות מותה של ניטה, עברה ליליאן אחותה לגור באחוזה. מיכאל לנגה הוריש במותו (1925) את האחוזה לליאן.
אביה של ניטה, הרברט בנטוויץ' (שם המשפחה הוא כנראה גלגול השם "בן-דב"), היה משפטן אנגלי בשירות משה מונטיפיורי, ואצלו נתוודע לראשונה לרעיון יישוב ארץ ישראל. במשך הזמן נעשה לעסקן ציוני נלהב. הוא היה עורך הדין של התנועה הציונית ולימים היה בין מנסחי הצהרת בלפור. בשנת 1897 הוא ביקר בארץ ישראל והתאהב בארץ בייחוד בנופי הכרמל. בשובו לביתו בלונדון, החליט לקרוא לאחוזת הקיץ של המשפחה שבקנט בשם "חצר כרמל" (Carmelcourt).
ניטה והרברט הביאו לעולם אחד-עשר ילדים שגודלו באווירה ציונית ומוזיקלית. תלמה בנטוויץ', הבת התשיעית לזוג, היא תלמה ילין, צ'לנית ומלחינה בעלת שם עולמי.
במסעם בירח הדבש, הגיעו בני הזוג לארץ ישראל והתאהבו בה. בשובם לאנגליה החליטו לבנות את ביתם בזכרון יעקב. עוד לפני שהושלמה בניית הבית, עברו בני הזוג לנגה לחיות בזכרון יעקב ויצרו קשרים חמים עם משפחות אהרונסון, יפה ולוויטה – מן המשפחות הבולטות במושבה. לימים התחתן אחיה של ניטה, יוסף בנטוויץ', עם שרה, בתו של ד"ר הלל יפה. ניטה למדה כיצד לגדל ירקות מאהרון אהרונסון, שהיה אגרונום בעל שם, ורקמה תכניות לפיתוח המושבה ולרווחתה.
עם הצטרפות טורקיה למלחמת העולם הראשונה נצטוו אזרחי "מדינות האויב" (ובתוכן בריטניה), לעזוב מיד את ארץ ישראל. הזוג עזב את הארץ בדצמבר 1914. מיכאל התנדב לשרת בצבא אנגליה וניטה נרשמה ללימודי חקלאות. לאחר המלחמה שבו הזוג לביתם בזכרון יעקב, וניטה תכננה להקים על חלק מאדמת האחוזה חוות לימוד חקלאית לבנות, אולם תכניותיה לא יצאה לפועל.
לזוג לא נולדו ילדים. ניטה נפטרה בגיל 38 ב-ט"ז בשבט תרפ"ב (פברואר 1922). בחלק מהמקורות כתוב שמתה ממחלה לאחר שיום לפני כן לקחה חלק בנטיעות ט"ו בשבט הגשום במושבה זיכרון יעקב. ובחלק מרומז שמדובר בהתאבדות. מיכאל התאבד כעבור שלוש שנים, ב-24 באוגוסט 1925. הם קבורים בבית העלמין במושבה. לצדם נקברה אחותה הבכורה של ניטה, ליליאן פרידלנדר, שנפטרה ב-31 באוקטובר 1954.
כאשר עזב הזוג את הארץ בזמן מלחמת העולם, שימש הבית כמרכז תרבות לקצינים טורקים וגרמנים. בשנת 1919 חזרו השניים ארצה וגילו כי כל הרכוש שהיה במקום נעלם. הם שיקמו את הגן והרחיבו את בית האחוזה. המקום התחבב על מנהיגי היישוב ורבים מהם חזרו ופקדו אותו, ובהם הרברט סמואל (שהיה דוד-אשתו של אחיה של ניטה, נורמן בנטוויץ'), מנחם אוסישקין, חיים ויצמן, הנרייטה סאלד ואחרים, אשר נהנו מהאווירה המיוחדת בו ומהכנסת האורחים.
בגן אחוזת לנגה נמצא ספסל אבן ועליו חקוקה הכתובת: "לזכר הנאהבים והנעימים מיכאל לנגה ורעייתו ניטה לבית בנטוויץ', שנטעו את הגן ואת היער הזה מסביב לביתם בשנת תרע"ג – תרפ"ב".
בשטחי האחוזה, פעל במשך שנים 'בית דניאל' כאכסניה למוזיקאים צעירים. היום פועלת במקום האוניברסיטה הפתוחה.
